ההסדר החל על בני הזוג נקבע לפי מועד נישואיהם, כאשר על זוגות שנישאו לפני 1.1.1974 חלה הלכת השיתוף, ואילו על אלה, שנישאו לאחר מכן, חל חוק יחסי ממון. אילו הבדלים נוספים וחשובים ישנם בין שני הסדרים אלה, לרבות הסדרים של ידועים בציבור, ומה חשוב לדעת עוד על כל אחד מהם? הנה, התשובה.

מה זה חוק יחסי ממון
חוק יחסי ממון בין בני זוג, שנחקק בשנת 1973 ונכנס לתוקפו ב-1.1.1974, מבסס משטר של הפרדה רכושית בין בני הזוג במהלך הנישואין, כאשר כל בן זוג נשאר הבעלים של הנכסים הרשומים על שמו. לפי חוק זה, איזון המשאבים בין בני הזוג מתבצע רק עם פקיעת הנישואין, בין אם בשל גירושין או בשל פטירת אחד מבני הזוג. בנקודת זמן זו, מוערך שווי כלל הנכסים של בני הזוג (למעט נכסים שהוחרגו בחוק, למשל נכסים שהיו ברשות בן הזוג לפני הנישואין או התקבלו במתנה או בירושה) ובן הזוג שבבעלותו נכסים בשווי גבוה יותר נדרש לשלם לבן הזוג השני מחצית מההפרש. תיקון מאוחר יותר לחוק אפשר ביצוע איזון משאבים גם לפני פקיעת הנישואין במקרים מסוימים, למשל, כאשר בני הזוג חיים בנפרד לפחות 9 חודשים או כאשר חלפה שנה ממועד פתיחת הליך הגירושין.

מה זה הלכת השיתוף
הלכת השיתוף בין בני הזוג התפתחה בבית המשפט העליון טרם חקיקת חוק יחסי ממון, כמענה לצורך להסדיר את חלוקת הרכוש בין בני הזוג. לפי הלכת השיתוף בין בני זוג, קיימת חזקה משפטית שבני זוג המקיימים אורח חיים תקין ומשק בית משותף, מתכוונים לשתף זה את זה בכלל הנכסים שנצברו במהלך הנישואין, ללא קשר לשאלה על שם מי הנכסים רשומים. בניגוד לחוק יחסי ממון, הלכת השיתוף בין בני זוג יוצרת שיתוף אמיתי בנכסים, כלומר, שני בני הזוג נחשבים לבעלים משותפים של הנכסים, והשיתוף חל כבר במהלך הנישואין ולא רק עם פקיעתם. הלכת השיתוף בין בני הזוג חלה על כל סוגי הנכסים, לרבות דירת המגורים, חסכונות, זכויות פנסיה ומוניטין, כאשר החריג העיקרי הוא נכסים שהתקבלו במתנה או בירושה אישית ונשמרו בנפרד.

מה העקרונות שלהם?
עיקרון הלכת השיתוף בין בני זוג הוא ההכרה בתרומה השווה של שניהם למאמץ המשפחתי, ללא קשר לזהות המפרנס או לרישום הפורמלי של הנכסים. הלכת השיתוף בין בני זוג מתבססת על ההנחה שבני זוג הנישאים זה לזה מתכוונים לחלוק את חייהם ואת רכושם באופן מלא ושוויוני, ולכן היא מייצרת בעלות משותפת אמיתית בנכסים. עיקרון נוסף של הלכת השיתוף הוא האוטומטיות, כלומר, השיתוף הנוצר מעצם קיום הנישואין והחיים המשותפים, ללא צורך בפעולה מיוחדת מצד בני הזוג. העיקרון המנחה של חוק יחסי ממון, לעומת זאת, הוא האיזון הדחוי, כלומר, במהלך הנישואין כל בן זוג הוא הבעלים של נכסיו, ורק עם סיום הנישואין נוצרת זכות לאיזון. עיקרון חשוב נוסף בחוק יחסי ממון הוא ההבחנה בין נכסים ברי-איזון לבין נכסים שאינם ברי-איזון, כאשר נכסים שהיו לבן זוג לפני הנישואין או התקבלו במתנה או בירושה אינם נכללים באיזון.

מה ההבדלים ביניהם
ההבדל היסודי בין הלכת השיתוף בין בני זוג לבין חוק יחסי ממון נעוץ בעיתוי יצירת הזכויות, כלומר, הלכת השיתוף יוצרת בעלות משותפת מיידית במהל הנישואין, בעוד שחוק יחסי ממון יוצר זכות כספית מאוחרת, הניתנת למימוש רק עם פקיעת הנישואין. הבדל מהותי נוסך הוא באופי הזכויות, משמע, הלכת השיתוף מקנה לבן הזוג זכות קניינית בנכס עצמו, ואילו חוק יחסי ממון מקנה זכות כספית בלבד, שמשמעותה קבלת מחצית מההפרש בין שווי נכסי בני הזוג. מבחינת נטל ההוכחה, הלכת השיתוף מניחה שיתוף כברירת מחדל, והטוען לאי שיתוף צריך להוכיח זאת, לעומת זאת, בחוק יחסי ממון ברירת המחדל היא הפרדה, והטוען לשיתוף ספציפי בנכס מוחרג צריך להוכיח זאת.